קופסת “רגעים של שקט”

דווקא כשהעולם בחוץ סוער, הקשר שלנו עם הילדים יכול להפוך לעוגן הכי חזק שיש.
הם אולי לא שואלים הרבה – אבל הם מרגישים הכול.
מרגישים את המתח בין המבטים, את החרדה השקטה, את אי-הוודאות בין השורות.
ובתקופה כזו, מה שהם צריכים יותר מהכול זה אותנו.

💡לא את התשובות.
לא את היכולת “לתקן” את המצב.
אלא את הנוכחות שלנו. את הרוך בקול. את היד שממשיכה להחזיק.
הקשר שלנו בתקופה כזו נבנה דווקא ברגעים הקטנים –
כשאנחנו בוחרים ליצור יחד, לחייך בלי סיבה, לשאול “איך אתה מרגיש?” גם אם אנחנו בעצמנו לא יודעים.

זה זמן שבו חיבור קודם להכל.
כי כשהילדים מרגישים קשר – הם מרגישים שיש להם קרקע.
וכשהם מרגישים קרקע, אפשר להתחיל לנשום.